המקובל שראה בעיניים סגורות, והצמיח שושלת של תורה ומסורת מדור לדור
המלאך ממקנס
הצדיק שרואה גם בלי עיניים – סיפור חייו של רבי רפאל אלקובי
הקדמה
רבי רפאל אלקובי לא היה אדם רגיל. הוא היה צדיק אמיתי, אחד כזה שמהר מאוד הבינו שסביבו קורה משהו אחר. האנשים במקנס קראו לו “המלאך” – לא בגלל סיפור אגדי, אלא כי כל מי שפגש בו הרגיש שהוא רואה דברים שאף אחד אחר לא רואה. לא בעיניים. בלב.
תמיד ראה – גם כשהתעוור
בסוף ימיו, רבי רפאל איבד את ראייתו. אבל דווקא אז קרה הבלתי רגיל: למרות שלא ראה, הוא תמיד ידע מי עומד להיכנס אליו הביתה. בלי לשמוע צעדים, בלי לראות – הוא כבר ידע. היו מקרים שבהם אמר למבקר: "אתה בא בגלל הבעיה עם אחיך" – עוד לפני שהאדם פצה את פיו. או שאמר לנכד: "התקבלת לעבודה – תהיה חזק" – שעות לפני שהטלפון צלצל. אנשים פשוט היו נדהמים. הוא ראה בלי עיניים, שמע בלי אוזניים, וידע בלי שמישהו סיפר.
כוח של מילה אחת
אחד הסיפורים הבולטים במשפחה מתאר את היום שבו חתנו, אהרון בן עזרא, היה חולה מאוד. אשתו חציבה – בתו של רבי רפאל – באה אליו עם תינוק על היד, בוכה. רפאל הביט בה בעיניים עצומות, חיבק אותה ואמר: "אל תדאגי". הוא קם, הלך אל אהרון ואמר מילה אחת: "קום". אהרון פקח את עיניו, חזר לעצמו, וחי עוד שנה שלמה – עד יום כיפור. במשפחה מספרים על הרגע הזה עד היום.
המנהיג השקט של מקנס
יחד עם אחיו – רבי יוסף אלקובי, שהיה פוסק וראש ישיבה – הנהיג רבי רפאל את הישיבה המרכזית במקנס. הם לא רק לימדו תורה – הם גידלו תלמידים, בנו קהילה, והובילו רוח חדשה בעיר. תלמידיהם הפכו לדמויות מפתח בעולם הרבנות: הרב רפאל ברוך טולדנו, הרב יוסף משאש, הרב רפאל אדרעי, הרב שלום משאש – כולם ספגו מתורתם. השילוב ביניהם – הקדושה של רפאל, הפסיקה המדויקת של יוסף – הפך את בית המדרש למרכז רוחני שהשפיע על אלפים.
המלאך של הקהילה
אבל מעבר ללימוד, היה זה הלב של רבי רפאל שהפך אותו לכה מיוחד. בימי בין המצרים, כשהקהילה התאספה לומר תיקון חצות – הוא היה יושב וגועה בבכי. כשהגיע למשפט "נפלה עטרת ראשנו" – כולם בוכים יחד איתו. זה לא היה טקס – זו הייתה תחושה. תחושת אמת. התחברות עמוקה לצער השכינה. וכשביקשו ממנו עצה – קיבלו תשובה פשוטה, אך מלאה באור.
מלאכים בחלון
מספרים שבילדות, כשהיו עוברים מתחת לחלון העלייה, ראו אור דולק בלילה. “זה רבי רפאל מדבר עם מלאכים”, אמרו הילדים. והם האמינו בזה. כי כשפגשת בו – הרגשת שיש שם משהו אחר.
שורשים עמוקים
בתו של רבי רפאל, חציבה, נישאה לאהרון בן עזרא. יחד הם הקימו שושלת ענפה בישראל – משפחת בן עזרא, שמהווה עד היום משפחה בולטת בתחומי המסחר, העשייה והקהילה בארץ. צאצאיו – מנהריה בצפון ועד אילת בדרום – שומרים את הלפיד: באהבת התורה, בכבוד הדדי, בזיכרון חי של הדורות.
מורשת נצחית
היום, שנים אחרי מותו, סיפורי רבי רפאל עוד חיים: בבית, בשולחן שבת, בסיפורים בין הדורות. ילד קטן אולי לא יכיר את שמו – אבל ירגיש את האור. כמו אז, כמו תמיד. כי צדיקים כאלה – לא נעלמים. הם פשוט עוברים לדור הבא.
